9 בספטמבר 2012
בוגרים יקרים,
צוות מספר 3 / יום שני – צהרים – תל-חי / ראש הצוות: דניאל ים.
צוות מספר 4 / יום שני – ערב –קונייטרה / ראש הצוות: אברהם עכו.
צוות מספר 5 / יום שלישי – שחרית / קונייטרה / ראש הצוות : חיים סוריא.
תפקידים: להעיר
את החניכים במועד; הכנת קפה והגשתו; רחיצת הכוסות; העמסת התרמילים והאוכל
צוות מספר 7 / צהרים / נחל שיאון / ראש הצוות : שלמה קרייזל
________________________________________________________________________
שמרתי עם רעייתי על קשר חם והדוק עם יוסי ופנינה אופיר ועם לאה ושלמה בהט.
אחרי מותו של יוסי אופיר המשכנו ואנו עדיין ממשיכים לשמור על קשר הדוק עם פנינה, אלמנתו. (לפני שבוע נסענו לבקרה) אחרי מותו של שלמה בהט, המשכנו לשמור על קשר הדוק עם אלמנתו, לאה, עד שנפטרה זה מקרוב.
אני חי בראשון-לציון זה כארבעים שנה.
לימדתי שנים באוניברסיטת תל-אביב, במכללה לחינוך ע"ש לוינסקי ובאוניברסיטה העברית בירושלים בקמפוס הפקולטה לחקלאות ברחובות (שם עבדתי למעלה מ-28 שנים, גם מעבר לגיל הפרישה לגמלאות). יש לי בת (שלמדה שנה מתחתיכם בכפר-סילבר עד לצאתנו לארה"ב) ובן. יש לנו 3 נכדים, שלושה נינים ונינה אחת. אני ממשיך לטייל עם רעייתי בכוחות עצמנו בחו"ל. מתנדב בקהילה כמורה לנערים בני הורים יוצאי אתיופיה ובכך מיישם את אהבת חיי – ההוראה. אני משתתף בחוגים שמעניינים אותי (מוזיקה ואומנות), הולך לקונצרטים ולסרטים (מנוי). נוהג ברכב בארץ ומטייל עם רעייתי ולעתים עם צעיר נכדַיי ברחבי הארץ. כותב את זיכרונותיי ומרוצה מבריאותי. עוד לא מקריח, רזה, (שומר עח משקלי) ורוב שערותיי טרם הלבינו.
לבוגרי
כפר סילבר במחזור שסיים את לימודין ב-1970,
בוגרים יקרים,
לא יאומן, השנים חלפו ואתם כבר בני שישים.
אני זוכר אתכם, אך בוודאי השתניתם במראה וספק אם הייתי מזהה אתכם כיום.
נתבקשתי ע"י חברכם, יוזם האתר, לכתוב משהו עליי ועליכם ואני עושה זאת ברצון רב.
אני זוכר אתכם, אך בוודאי השתניתם במראה וספק אם הייתי מזהה אתכם כיום.
נתבקשתי ע"י חברכם, יוזם האתר, לכתוב משהו עליי ועליכם ואני עושה זאת ברצון רב.
היינו, בכפר-סילבר שלושה מורים שכונו בפי צוות ההוראה וההנהלה "הקליקה"
:יוסי אופיר ז"ל, שלמה בהט ז"ל ואנוכי. עשינו ככל יכולתנו כדי להיות מורים
טובים, מסורים ואחראים. אהבנו את מקצוע ההוראה ומכך נבעה אהדתנו לתלמידינו. פער הגילים
בינינו לבין תלמידינו לא היה גדול במיוחד. רצינו בטובת תלמידינו והפגנו זאת בכל שיעור
ובין השיעורים. בשל כך, גם זכינו באהדתם. דבר שהתבטא במיעוט "בעיות משמעת וסדר".
אני, כמורה לביולוגיה (בשנים הראשונות גם לכימיה) הקמתי בעזרתו ובתמיכתו הנלהבת
של המנהל מר אהרון בילאוס, את המעבדה לביולוגיה. בילאוס השיג תקציב לארון תצוגה מפואר בעל חלונות זכוכית שבו הוצג האוסף הפרטי
שלי שבו היו פריטים ביולוגיים (צדפים, שבלולים, אלמוגים, כוכבי-ים, זרעים ופירות,
כמה פוחלצי ציפורים ועוד) והאוסף הגיאולוגי הפרטי שלי, שבו היו: מאובנים, דגמי
קרקעות וסלעים נפוצים בארץ, נטיפים, זקיפים ועוד. בנוסף לכל אלה שימרתי בפורמלין נחשים, לטאות, צבים
ועוד שאספו למעני תלמידי. אלה, הוצגו לראווה בארונות הזכוכית שבמעבדה. חשבתי כי עצם
הכניסה לחדר המעבדה כבר תשרה על הנכנסים אווירה של סקרנות, עניין, רצון להתבונן ואולי
גם לתהות על הפריטים שליד כל אחד מהם היה פתק ובו שם המוצג ופרטים נוספים אודותיו.
הייתי בין המורים הראשונים בארץ שהכניסו את שיטת הלימוד הניסיונית החדישה
בביולוגיה (B.S.C.S.). אח"כ שימשתי כמדריך השיטה בקורסי השתלמות של
מורים. מוניתי כמורה חונך ל"פרחי הוראה" מהאוניברסיטה העברית שהיו צריכים
להתנסות בהוראה לפני קבלת "תעודת הוראה ורישיון הוראה" .
ביקשתי וקיבלתי ממר בילאוס, ארון תצוגה שהורכב במבואה לביה"ס. במשך 127 שבועות רצופים (שלוש שנות לימוד) הוצגו
בארון התצוגה הזה: ציפור השבוע; פרח השבוע; מאובן השבוע ; רכיכת (צדף או שבלול) השבוע
; זוחל השבוע ; ותמונה ולידה סיפורו של מדען
השבוע. התלמידים צפו במוצגים בהפסקות ובזמנם הפנוי. השתדלתי (בתנאים של אז) להוסיף
צבעוניות וחן לפינה המוצגת, שהייתה "חלון הראווה" לכל הבאים להנהלה או לביה"ס.
לאחר הוצאתו להורג של סוכן המוסד אלי כהן בדמשק, יזמתי בכפר-סילבר כנס גדול
לזכרו בהשתתפות רעיית הנשיא רחל ינאית-בן-צבי, נדיה, אלמנתו של אלי כהן, בני משפחתו ונציגי צה"ל.
לאחר הכנס הוצאנו יוסי אופיר ואנוכי חוברת צנועה אך מהודרת (בתנאים של אז) ובה חומר
עזר ל"שיעור מחנך" על אלי כהן. אני הקמתי בספרייה את המדור לזכרו של אלי
כהן ז"ל ובו ריכזתי ספרים וחוברות שיצאו להנצחת הנופלים מימי טרומפלדור ועד אותה
תקופה, פניתי לכל הוצאות הספרים, ביקשתי וקיבלתי, בחינם, כל ספר שיצא על קרבות, מלחמות,
מבצעים וישובים במלחמות ישראל. (הספרייה הזו קיימת עדיין). בכך ניסיתי לקרב את התלמידים
למפעל ההתיישבות, להגנה, לכיבוד זכר הנופלים ולמורשת הקרב של עמנו מימי טרומפלדור ועד
לאותה תקופה.
עיסוק חשוב נוסף, שנעשה בהתנדבות, היה ארגון, ניהול, והדרכת הטיולים השנתיים
של כל תלמידי הכפר. חשבתי, ואני עדיין
חושב שטיול שנתי מאורגן המלווה בקטעי הליכה,
עשוי להקנות לחניכים: הכרת הארץ ואהבתה, בדרך של הנאה בצד אחריות הדדית, עזרה ולקיחת
חלק במטלות הקבוצה, חלוקה שווה בנטל, שמירה על הניקיון ועל ערכי הטבע של הארץ, הכרת
מורשת הקרב, משמעת, סדר ומעט "סִיבּוֹלֶת"(בקטעי ההליכה).
כמי שהיה מאורגן ומסודר מאד (עדיין) מצאתי בארכיוני את כל הדפים שהכינותי
והדפסתי במו ידיי לקראת כל טיול. אלה לווו בחוברת צנועה ובה הסברים על האתרים החשובים
במסלול הטיול. כן שמורים עמי כל הדו"חות ששלחתי לבילאוס בתום כל טיול ובהם דו"ח
כספי, הפקת לקחים לעתיד בכל הקשור במסלול,
באוכל, בבטיחות, בהסעה, בארגון וכיו"ב.
אני מצטט מלה במלה חלק מאחד הדפים שהדפסתי במו ידיי שחולקו לכל משתתף
הנוגע לאחד מטיוליכם . אולי תשמחו לקרוא זאת שוב, להיזכר ולחייך:
טיול כיתות י' לגולן –מאי 1968 – חלוקת העבודה בצוותים.
טיול כיתות י' לגולן –מאי 1968 – חלוקת העבודה בצוותים.
צוות מס' 1 / יום שני –שחרית – כפר-סילבר
/ ראש הצוות : שלמה קרייזל.
הצוות: צוקר יצחק: מאיר הייטלינגר: גדי טפרסון : גיל שרון : יוסי שטרן : רינה
המבורגר (הייתי גם מורה של אחותה הבוגרת גילה) שלמה מלכה:
תפקידים: 1. להעיר את החניכים. 2. להכין קפה חם.
3. הגשת הקפה ורחיצת הכוסות.
4. העמסת הציוד על המשאית : 5. עריכת מפקד בוקר.
תפריט:2 חבילות קפה. סוכר . ביסקוויטים.
צוות מס' 2./ יום שני בוקר / מגידו / ראש הצוות:
אורי יואל.
הצוות: גילה אבני: אתי בורגר: דבורה אברמוביץ:דב פלדמן; אלי אוחיון: אורי סלמן: ג'קי סמואלס:
דויד פייט.
תפקידים: פריקת ארוחת-הבוקר; הכנת ארוחת-הבוקר והגשתה; איסוף,
הכלים; בקרת ניקיון השטח;
איסוף ציוד עזוב (רחיצת כלים בצהרים בתל-חי).
תפריט: 10 ככרות
לחם ; 3 קופסאות מרגרינה; 1 ביצה קשה;1 עגבנייה; זיתים ירוקים; גבינה לבנה;
קפה.
צוות מספר 3 / יום שני – צהרים – תל-חי / ראש הצוות: דניאל ים.
הצוות : זאב ; דוד בוטח; יעקב חדד; טוביה ; נורית (הייתי מורה גם של אחותה, נעמי);
בלה קסטר ; רוזי סיטון ; שלמון.
תפקידים:פריקת ארוחת-הצהריים. הכנת ארוחת-הצהריים והגשתה. איסוף
הכלים. ניקיון השטח ואיסוף
ציוד עזוב. רחיצת כלים.
התפריט: 10ככרות לחם ; 1 צנצנת מיונז;1 ביצה קשה ;1 מלפפון
חמוץ ; גבינה צהובה; 13 קופסאות
לפתן ; חומוס. 1 תפוז.
צוות מספר 4 / יום שני – ערב –קונייטרה / ראש הצוות: אברהם עכו.
הצוות : טובה
כהן; בתיה ציגליניק; דליה עדרי; קלמן ; יצחק מרק; דוד שקולניק;
יהושע שפונדר; מרגלית ; שרה קליגמן.
תפקידים: פריקת המשאית. ניקוי המשאית. הכנת ארוחת-הערב והגשתה.
רחיצת הכלים. ניקוי חדר-
האוכל. הכנת ביצים קשות ליום המחרת. אריזת המזון בתרמילים
ליום המחרת.
צוות מספר 5 / יום שלישי – שחרית / קונייטרה / ראש הצוות : חיים סוריא.
הצוות : ציפי
גולדברג; תמר יעקב; הרצל ; יהודה גוליאן; עפרה רוזנטל.
תפקידים: להעיר
את החניכים במועד; הכנת קפה והגשתו; רחיצת הכוסות; העמסת התרמילים והאוכל
על המשאית; מילוי ג'ריקנים במים; בקרת ניקיון וציוד
עזוב באכסניה.
התפריט: 3 חבילות
קפה; סוכר; ביסקוויטים.
צוות מספר 7 / צהרים / נחל שיאון / ראש הצוות : שלמה קרייזל
הצוות:
עובדיה אליהו; יוסק'ה; אביבה גרטי; אלית הוכנברג; חנה וסקובסקי; יוסי
שיניוק;
חני ריזמוביץ.
תפקידים: הכנת
ארוחת-הצהריים והגשתה; ניקוי השטח ובקרת ציוד עזוב; רחיצת כלים.
התפריט: 11 ככרות
לחם; 1 צנצנת מיונז;1 ביצה קשה;1 מלפפון חמוץ; 1 גזר; גבינה צהובה; 1 תפוז; 1 תפוח-
עץ.
________________________________________________________________________
איני יודע מי מכל אלה סיים את כיתה י"ב, היות
ועברתי בסוף שנה"ל 1969 עם משפחתי לארה"ב כדי ללמוד לקראת קבלת הדוקטורט.
חזרתי לכפר-סילבר לשנה אחת מספטמבר 1972, עד יולי 1973 .
במלחמת יום הכיפורים הייתי מגויס ליותר ממאתיים וחמישים
ימים.
שמעתי כי אורי סלמן נפגע ונותר משותק. בחופשתי הראשונה באתי לבקרו במחלקה
בביה"ח שיבא בתל-השומר. אורי היה במצב-רוח טוב. הוא גילה אופטימיות. בכל אחת מחופשותיי
מצה"ל באתי לבקרו וכינסתי את כל הפצועים שהיו עם אורי סלמן והרצאתי בפניהם על
הגולן ועל מצריים שמעברה המערבי של תעלת-סואץ בלווי שקופיות שצילמתי. ארגנתי עבורם
זמרים ואמנים שהיו מגויסים במסגרת מפקדת קצין חינוך ראשי ודאגתי שיבואו למחלקה. אורי
סלמן נראה ונשמע גיבור של ממש בלי גרשיים. ראיתי את מאמציו להגביר את כוח ידיו ואת
האופטימיות הנפלאה שלו. הוא הדביק את חבריו המשותקים ברוח האופטימית. ראיתיו נכנס לבריכת
השחייה ומתקדם בכוח ידיו בלבד. עם שחרורי מצה"ל (מילואים) המשכתי לבוא למחלקה
ולהציג בפני אורי וחבריו שקופיות מארה"ב ומארצות אחרות שבהן ביקרתי.
במהלך אחד מביקורי ראיתי לידו את בשמת (אני מקווה שזיכרוני אינו בוגד בי וכי אכן זהו שמה). היא הייתה לצדו, סעדה אותו, תמכה בו ועודדה אותו. פעם לקחתי את בשמת לשיחה שלא בנוכחות אורי. שאלתי אותה אם היא מבינה שאורי נכה ויישאר כך לכל ימי חייו. היא השיבה לי תשובה שלא אשכח עד יומי האחרון, וכך אמרה:"אורי הוא נכה ברגליו, לכל אחד בעולם יש נכות כל שהיא, אחד פוזל ואחד עיוור או חירש, האחד סובל מכאבי בטן והאחר "סובל" מקרחת, לאחד יש מחלת-נפש ולשני משקפיים, בכל אדם ישנה נכות כלשהי, אבל אורי לא נכה בנפשו. יש לו נפש נהדרת ואני אוהבת אותו". חיבקתי ונישקתי את בשמת על תשובתה החכמה והאמיצה. המשכתי לבוא לבקרו לעתים מזומנות. יום אחד הודיע לי אורי שהוא ובשמת רוצים להתחתן וכי הוא מבטיח לי שהוא יעמוד מתחת לחופה וישבור את הכוס. הוזמנתי לחתונתם וכמובן שבאתי. אכן אורי עשה מאמץ אדיר (ראיתי זאת על מצחו עטור הזיעה ועל שריגי ידיו שהתנפחו מהמאמץ לשאת את הגוף כשהוא נשען על הקביים). זה היה רגע גדול עבורו ולא פחות גם עבורי. אח"כ הלך הקשר בינינו והתרופף בעיקר כי לא רציתי להיות עליהם למטרד.
במהלך אחד מביקורי ראיתי לידו את בשמת (אני מקווה שזיכרוני אינו בוגד בי וכי אכן זהו שמה). היא הייתה לצדו, סעדה אותו, תמכה בו ועודדה אותו. פעם לקחתי את בשמת לשיחה שלא בנוכחות אורי. שאלתי אותה אם היא מבינה שאורי נכה ויישאר כך לכל ימי חייו. היא השיבה לי תשובה שלא אשכח עד יומי האחרון, וכך אמרה:"אורי הוא נכה ברגליו, לכל אחד בעולם יש נכות כל שהיא, אחד פוזל ואחד עיוור או חירש, האחד סובל מכאבי בטן והאחר "סובל" מקרחת, לאחד יש מחלת-נפש ולשני משקפיים, בכל אדם ישנה נכות כלשהי, אבל אורי לא נכה בנפשו. יש לו נפש נהדרת ואני אוהבת אותו". חיבקתי ונישקתי את בשמת על תשובתה החכמה והאמיצה. המשכתי לבוא לבקרו לעתים מזומנות. יום אחד הודיע לי אורי שהוא ובשמת רוצים להתחתן וכי הוא מבטיח לי שהוא יעמוד מתחת לחופה וישבור את הכוס. הוזמנתי לחתונתם וכמובן שבאתי. אכן אורי עשה מאמץ אדיר (ראיתי זאת על מצחו עטור הזיעה ועל שריגי ידיו שהתנפחו מהמאמץ לשאת את הגוף כשהוא נשען על הקביים). זה היה רגע גדול עבורו ולא פחות גם עבורי. אח"כ הלך הקשר בינינו והתרופף בעיקר כי לא רציתי להיות עליהם למטרד.
אורי סלמן לא יגיע למפגש הכיתה אצל שפונדר אבל רוחו תהיה שם ואני נושא את זכרו עמי.
יהי זכרו ברוך.
יהי זכרו ברוך.
שמרתי עם רעייתי על קשר חם והדוק עם יוסי ופנינה אופיר ועם לאה ושלמה בהט.
אחרי מותו של יוסי אופיר המשכנו ואנו עדיין ממשיכים לשמור על קשר הדוק עם פנינה, אלמנתו. (לפני שבוע נסענו לבקרה) אחרי מותו של שלמה בהט, המשכנו לשמור על קשר הדוק עם אלמנתו, לאה, עד שנפטרה זה מקרוב.
אני חי בראשון-לציון זה כארבעים שנה.
לימדתי שנים באוניברסיטת תל-אביב, במכללה לחינוך ע"ש לוינסקי ובאוניברסיטה העברית בירושלים בקמפוס הפקולטה לחקלאות ברחובות (שם עבדתי למעלה מ-28 שנים, גם מעבר לגיל הפרישה לגמלאות). יש לי בת (שלמדה שנה מתחתיכם בכפר-סילבר עד לצאתנו לארה"ב) ובן. יש לנו 3 נכדים, שלושה נינים ונינה אחת. אני ממשיך לטייל עם רעייתי בכוחות עצמנו בחו"ל. מתנדב בקהילה כמורה לנערים בני הורים יוצאי אתיופיה ובכך מיישם את אהבת חיי – ההוראה. אני משתתף בחוגים שמעניינים אותי (מוזיקה ואומנות), הולך לקונצרטים ולסרטים (מנוי). נוהג ברכב בארץ ומטייל עם רעייתי ולעתים עם צעיר נכדַיי ברחבי הארץ. כותב את זיכרונותיי ומרוצה מבריאותי. עוד לא מקריח, רזה, (שומר עח משקלי) ורוב שערותיי טרם הלבינו.
לכול הבאים למפגש המרגש אני מוסר דרישת שלום חמה ומאחל
לכולכם שנה טובה ורוב בריאות. אשמח לקבל מידע עליכם. וכל פרט שיכתוב לי – ייענה ברצון.
ד"ר אורי יואל, רח' מניה שוחט 12, ראשון-לציון 75241
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה