יוסי אופיר - ספרות

הי, אני טלילה שחר, בתו של יוסי אופיר.
אחרי עבודת בילוש שעשה טוביה כדי לאתר אותי וגם "בנים של" כמה מדור הטייקונים של כפר סילבר, עשיתי בעצמי עבודת בילוש לא קטנה, וכאילו שוב נפגשתי עם אבא. לכל אחד מכם יש יוסי אופיר משלו, ועד היום אני נתקלת בהרבה תלמידים מן העבר ששומרים לו וגם לכפר סילבר פינה חמה בלב, אבל אני הבת שלו, וזה סיפור אחר לגמרי.

זה מאוד מיוחד לגדול עם האגדה.

אני יכולה לומר שאבא היה גם בנעלי בית אותו אדם שהכרתם: נמרץ, אכפתי, רגיש לכל עוול, דעתן ומחויב. בבית התנהלו הרבה דיונים עקרוניים על פוליטיקה, ספרות ומוסר. אחרי שעזבנו את כפר סילבר, שהיה לי ממש גן עדן, אמא עבדה כספרנית, אחי, עוזי, היה עסוק בענייניו מחוץ לבית, וכך פעמים רבות נשארנו בבית אבא ואני, בת טיפש עשרה. עשינו לנו מנהג: הפסקת קפה בחמש. וכך זכיתי בניתוח פרטי  מקורי ביותר של הנושאים שעמדו אז על סדר היום האישי או הציבורי. היו בינינו הרבה ויכוחים, אבל לבטח, מעולם לא היה משעמם. אני מרגישה בת מזל של ממש. לא לכל אחד יש דרשן פרטי, פרשן פרטי ויועץ פרטי חכם כל כך.

יוסי אופיר ותלמידים (לחץ להגדלה)

אני יכולה לספר לכם אלפי סיפורים ואנקדוטות,
אבל יקצר המקום.

אספר רק סיפור אחד: כשאבא נפטר, בני היה בן 
שנתיים. הבחור גדל (עלם חמודות כחול עיניים, 
שירש את גוון העיניים של סבו) והיו איתו קשיים רבים בבית הספר.
כמה הצטערתי שאבא כבר לא איתנו, כי הייתי זקוקה
מאוד לעצתו.
יום אחד, כאשר ההתנגשויות עם המערכת היו
בשיאן,  חלמתי שאבא מחבק את בני, ומלווה אותו
לשער בית ספרו. קמתי בתחושת הקלה עצומה.
ראיתי בחלום מעין הבטחה של אבא  לעזור לבני
לעבור בשלום את נפתולי המערכת הזאת, כי זאת הרי היתה הממלכה שלו.
ובאמת, למרות החששות, בני היקר צלח בשלום את כל המכשולים, ותמיד הרגשתי שיש לו מורה דרך.
אתם הרי יודעים שאבא הקפיד מאוד למלא הבטחות.

עכשיו אני רוצה לשתף אתכם בכמה דברים שאבא כתב, ובכמה דברים שכתבו עליו.

לאבא היה במשך שנים טור קבוע בענייני ספרות בכמה שבועונים אשקלוניים.
הצטברו קלסרים שלמים של חומר.
אספתי כמה פנינים, שהמשותף להם פרגון עצום, אהבת אדם,  וכמובן סגנונו הייחודי.
כאן הוא נתן במה לשלושה משוררים וציירת מאזור הדרום.

כך הוא כתב:

על דוד זפרן, משורר אשקלוני: "נער צעיר בשנות ה-20 נטל עט והתחיל לכתוב, והתחיל ללכת. ואתה עוקב 
אחר צעדיו ואומר: זהו. יש פה ניצוץ, ובעירנו, כל ניצוץ מאיר חשכה. אני מייחל בתקווה לשירו הבא".

על משה שפריר, משורר אשדודי: "שפריר הוא גיאולוג. רגליו תקועות באדמה, אפו מריח כל קפל קרקע, ועם 
זאת הוא משורר מעולה".

על המשוררת אגי משעול, שאותה כינה רוקמת השירים: "הבטחתי למעט בביקורת על שירה, אבל קשה 
להתאפק כשבושם כזה בא באפך, ואתה רוצה לחלק חווית אמת עם קוראיך. אגי משעול היא הגילוי של השנה 
האחרונה בשירה העברית... אשרי שזכינו שבצנעה יושבת במקומותינו משוררת הרוקמת, מנביטה ומפריחה 
שירה יפהפייה"

על עליזה בן ברוך, ציירת אשקלונית: " זו הנאה רוחנית לראות כיצד השכילה עליזה לתת במסגרת של ציור כה 
מופשט, משהו מהלהבה החמה והלוהטת של המוזיקה הספרדית...עליזה גדולה עלינו, האשקלונים. רוצו לראות 
ואל תחמיצו. זוהי חגיגה לעין ולנפש".

כך כתבו ואמרו עליו, כמה פנינים:

טובה פליישמן, מכללת ארן:
"הדבר שנחרת בזכרוני בחוזקה רבה היה במפגש הראשון, עת הציג עצמו בפנינו: "שמי יוסף אופיר, ואני האדם 
המאושר ביותר בתבל. למראה מבטינו המשתוממים מיהר להוסיף: 'מקצועי הוא גם תחביבי, אהבתי'. בצורה זו 
גם העביר את שיעוריו: באהבה, ברעבתנות ובשקיקה עזה".

יהודית הרמן,סגנית מנהלת בית ספר באשקלון,
שלמדה אצלו קורס למורים בכירים:  " השיעורים שלו היו פשוט אורגזמה רוחנית"

ירון מיכאלי, עיתונאי בוגר כפר סילבר:

יוסי אופיר בטיול עם תלמידים (לחץ להגדלה)

"כשהייתי תלמיד ב-י"ב בכפר סילבר, נכנס ד"ר יוסי אופיר, המחנך 
והמורה לספרות, הביט בי ישר בעיניים, שלח לעברי אצבע זקורה 
ושאל: 'אתה רוצה להיות עיתונאי רציני?' לא היססתי ומיד השבתי 
בחיוב. אופיר שלח אותי לעיתונאית חנה דקטור עם המלצות 
חמות, והתחלתי את דרכי בעיתונות .כל הדרך הייתי בקשר רצוף 
איתו. הוא תמיד היה גאה בי כמו אב בבנו. עכשיו הוא המרואיין 
שלי".

עופר עידן, עיתונאי וסופר בוגר כפר סילבר:
"זכיתי לצקת מים על ידיו של יוסי, הן כמורה משתלם השותה 
בצמא מן המעיין, והן כמורה עמית בכפר סילבר, עת התגנבתי 
ברשותו לשיעוריו, ונהניתי מספרות במיטבה.

הערת שוליים בספר שירי ביאליק:
ירי פיק, אז תלמיד בכפר סילבר, כתב בספר שירים של ביאליק, 
שבמקרה גם המורה שאל אותו בספרייה: "מתי אופיר כבר יחליף 
את מכנסי הצינור?"

ד"ר כרמלה סרנגה,
חברה ועמיתה, מורה לספרות שהתחילה את דרכה בכפר סילבר, היום מרצה מוכרת וסופרת, סיפרה שהוא נהג 
להגיש את כל תלמידיו לבגרות, למרות שמורים אחרים חלקו על דרכו. "יוסי נהג לענות להם: "אני נותן לכל תלמיד 
הזדמנות, יש כאלה שברגע האחרון לוקחים את עצמם בידיים, ובכל זאת עוברים".

רחל, המנקה הוותיקה,
שמישהו סיפר לה שטלילה, בתו של יוסי, מלמדת משהו בכפר:
"יש פה הרבה אנשים, אבל חסרים בני אדם כמו אבא שלך".

שלמה בהט,
המורה לאנגלית, חבר נפש וחבר לדרך, אמר במפגש שנערך בכפר במלאת 30 למותו של יוסי: "הוא ליקט 
כוכבים כל חייו. ליקט כל מילה, צורה וצבע, אסף אותם ואחר כך חילק אותם ביד נדיבה".

בטיול עם תלמידים (לחץ להגדלה)

רעייתו פנינה,
שאותה כינה תמיד: "זוגתי": "הוא היה החבר הכי טוב 
שלי. מעולם לא היה לי אפילו רגע אחד משעמם 
במחיצתו".

קוריוז:
באחת הפעמים שיוסי ופנינה טיילו בחו"ל, הם הגיעו 
למוזיאון. בחצר ראו קבוצת תלמידים, שהיו עסוקים 
בקניית ממתקים בקיוסק. יוסי אמר: "תשמעי, 
התלמידים משועממים בחוץ, ובפנים המורה מת 
להדריך מישהו. בואי ניכנס, הוא יעשה לנו במוזיאון סיור 
נהדר". ואכן, החושים של מורה ותיק לא הכזיבו. המורה 
קפץ עליהם כמוצא שלל רב, והם נהנו מסיור פרטי.

הספד של יוסי אופיר
לחלל צה"ל, בוגר הכפר
דוד פייט ז"ל
(הקש להגדלה)

עשרה דברים שלא ידעתם על יוסי אופיר:

הוא נולד ביפו למשפחה בולגרית ספרדית. שם משפחתו המקורי היה : אלפנדרי.
הוא סירב ללמוד לשחק שש בש וקלפים, למרות שאלה סימני היכר של בני העדה,
אבל שלט היטב בלדינו.

למרות שגדל במשפחה בעלת השקפת עולם קפיטליסטית, הוא היה סוציאליסט
נלהב.  ברוח זו הלך להיות פועל, אבל פוטר ביום השני כי כבר ביום הראשון שכנע
את העובדים שיתבעו הפסקת עבודה כדי להשתתף בלוויה של ברל כצנלסון.

הוא היה פעיל מאוד בתנועת הצופים, וגם כאדם נשוי מילא תפקידים בתנועה.
הוא היה בין מארגני ה"ג'מבורי" (מחנה ידידות רב לאומי) הראשון בארץ.

כרוב בני דורו התגייס לפלמ"ח והיה מלווה שיירות לירושלים.

אופיר היה בין מקימי קיבוץ חצרים ב-1946, שם הוא עסק מעט בהוראה והרבה ... ברפתנות.

את פנינה, זוגתו, פגש לראשונה בארגנטינה, לשם נשלח מטעם הסוכנות כדי לעודד בוגרי תנועות נוער
לעלות ארצה.

הם בכלל לא התלהבו אחד מהשני, אבל נפגשו בארץ בחתונה של מכר משותף. פנינה,

יוסי, פנינה, טלילה ועוזי אופיר (לחץ להגדלה)

העולה החדשה,היתה חיילת בקורס מ"כים, והפעם פרחה
האהבה, והיא הסכימה להתחתן איתו לעבור לקיבוץ.

בשנת 59' הזוג פנינה ויוסי עם שני ילדיהם עברו לכפר סילבר. יוסי
היה מורה ומחנך במחזור הראשון.

בקיבוץ הוא כבר עשה בירושלים תואר ראשון בספרות. אח"כ
הוסיף תואר שני בספרות ובחינוך,
ואת הדוקטורט עשה דווקא באונ' מנצ'סטר באנגליה.

יוסי סירב לקבל משרות הוראה וניהול מפתות שהוצעו לו בבתי
ספר יוקרתיים.

למעלה מ-30 שנה הוא שמר אמונים לכפר סילבר, ובמיוחד אהב לחנך את הכיתות המעשיות.

הכיר אישית מלימודיו בגימנסיה הרצליה, מהפלמ"ח, מהקיבוץ,
מהלימודים באוניברסיטה ומהחיים את הסופרים:
א.ב. יהושע ועמוס עוז ואת המשוררים חיים גורי ונתן יונתן, וכן
גלריה של מפורסמים בני דורו.

קרא עוד:   עוזי אופיר, ילדות בכפר סילבר