אבא שלי, זאב גליק

ענת גליק

אבא שלי....

יש את אבא המורה... 

יש את אבא המנהל... 

יש את אבא הסקסולוג...

יש גם את אבא שמדריך תיירים בחו"ל!

אבל הכי הכי היה וכל כך חסר לי האבא'לה שלי!!!

אבא'לה שלי היה זה שתמיד ידע לענות לי על הכל,

זה שלימד אותי להכיר ולאהוב כל חיה ופרח,

זה שלימד אותי אהבת ארץ מהי,

זה שתמיד דאג "לעבוד" עלי באחד באפריל ותמיד גם הצליח! J

זה שתמיד דאג להזכיר לי שאני הילדה הכי יפה בעולם
(בחיי שזה לא היה נכון! J),

זה שקיבל את רוב השגעונות שלי (ולצערו היו לא מעט J),

זה שהעיר אותי בימי חורף קרים רק לאחר שדאג לחמם את בגדי

מול התנור שכוס שוקו בידו (גם שהייתי כבר חיילת J),

זה שהאמין בי תמיד ולימד אותי להאמין בעצמי,

זה שאהב, שחיבק וידע טוב מכולם להיות האבא שלי!!!

אבא'לה שלי נפטר כשהייתי בת 19, בזמן שרותי בצבא...

תחושת הפספוס היא ענקית לנוכח העובדה שלא הכרתי אותו כאדם בוגר,

שלא הכיר את שני נכדיו, ילדיי המקסימים (אלון – 19 קורל – 17 ) שגדלו על המורשת שהותיר.

מרגש אותי עד דמעות לגלות שהיום, 22 שנים לאחר פטירתו, עדיין לא מעט

אנשים זוכרים אותו ואת פועליו... ששמו מופיע בכמה וכמה פוסטים של תלמידים שלו לשעבר

שמדברים בשבחו.

וכאן המקום להודות לטוביה על המחווה הענקית הזאת, על ההשקעה, על זה שנתת לנו,

ילדיו לפשפש בזכרונות שוב ולעלות אותם על הכתב... המון תודה לך איש יקר.

ענת גליק

הבת הקטנה של זאב גליק ז"ל